Negative Mitzvot 294, 290
A person who is forced to disobey one of the commandments of the Torah is not considered guilty of sin. In such a case, we are instructed not to punish the person who sins.
The Torah instructs us never to pass judgment in a case where guilt has not been proven.
Even in a case where it seems obvious that the defendant is guilty, he may not be convicted or punished unless definite proof is brought to the court.
The Talmud describes a situation where one person is seen chasing another with a dangerous weapon.
They disappear into a house and a moment later, one is found attacked and the other holding a knife.
Both the knife and the person holding it have bloodstains.
Obviously, a crime was committed, nevertheless, the person holding the weapon cannot be declared guilty because there are no witnesses to testify that they saw the crime being committed.
This Negative Mitzvah tells us that judgment can be passed only after witnesses testify.
Our Rabbis explain that this Negative Mitzvah protects the innocent even if many criminals are not convicted.
Imagine if serious cases were decided based on probability.
What seems probable to one person may not seem likely to another.
Some cases seem very obvious, others - quite obvious, still others - somewhat obvious.
Who can "measure" how obvious something is?
Court cases must be based on fact only.
Only proper witnesses, acceptable testimony and reliable judgment can settle a case.
The Torah laws of justice help protect an innocent person.
HaShem assures us that when a case cannot be decided because of lack of witnesses, He will bring about justice and make sure the guilty person receives what he deserves.
שיעור שיז
מצות לא תעשה רצד
מצוה רצד: הזהיר מענוש האנוס על חטאו אם עשאו אחר שהיה אנוס על המעשה. והוא אמרו ולנערה לא תעשה דבר. [ובסנהדרין אמרו אנוס רחמנא פטריה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר]. (שם, שם):
מצות לא תעשה רצ
מצוה רצ: הזהיר הדיין שלא לחתוך הגדרים באומד הדעת החזק ואפילו היה קרוב לאמת כגון שאדם ירדפהו שונאו להרגו ולהנצל ממנו יכנס בבית אחד והרודף יכנס אחריו ונכנסו אחריו ומצאו הנרדף נהרג והוא מפרפר ושונאו שהיה רודפו עומד עליו והסכין בידו ומנטף דם הרי זה הרודף לא יהרגוהו סנהדרין על צד חתוך הגדר אחר שאין עדים מעידין עליו שראו ההריגה, ובאה האזהרה בתורה מהרוג זה, והוא אמרו ונקי וצדיק אל תהרוג. ובמכילתא אמרו ראוהו רודף אחר חבירו להרגו והתרו בו ואמרו ישראל הוא בן ברית הוא אם הרגת אותו תהרג והעלימו עיניהם ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג שומע אני יהא חייב תלמוד לוסר ונקי וצדיק אל תהרוג. ולא תרחיק זה ותפלא מזה הדין. כי הדברים האפשריים מהם קרובי האפשרות ומהם רחוקי האפשרות ומהם אמצעיים בין זה לזה ולאפשר רוחב גדול ואילו התירה תורה לחתוך דיני נפשות באפשר הקרוב מאד שאפשר שיהיה קרוב מהמציאות כגון זה שהמשלנו היינו חותכין הגדר במה שהוא רחוק מזה מעט ובמה שהוא רחוק מאד ג"כ עד שיחתכו הגדרים וימיתו האנשים במעט אומד לפי דמיון הדיין ומחשבתו ולכן סגר יתעלה את הפתח ואמר שלא יחתוך גדר העונש אלא כשהיו העדים מעידים שהם ידעו בודאי שזה עשת המעשה ההוא בלא ספק ובלא דמיון כלל, וכאשר לא נחתוך הגדרים בדמיון חזק מאד הנה תכלית מה שיהיה שנפטור החוטא, וכאשר חתכנו הגדרים* בדמיון ובאומד הנה פעמים נהרוג נקי. וכן כשהעידו שני עדים עליו בשתי עבירות בכל אחת מהן דין מיתה, כגון אחד משניהם לבדו ראה אותו עובר על אחת והאחד ראה אותו עובר על אחרת הנה לא יהרג, והמשל בזה כגון שהעיד עליו עד אחד שהוא עשה מלאכה בשבת והתרו בו והשני יעיד עליו שעבד ע"ז והתרה בו, זה לא יסקל, אמרו ז"ל אחד מעידו עובד לחמה ואחד מעידו עובד ללבנה שומע אני יצטרפו תלמוד לוסר ונקי וצדיק אל תהרוג. (ואלה המשפטים, הלכות סנהדרין פ"כ):